חוקי התנועה

כביש חד-סטרי מתיר תנועה בכיו אחד בלבד לכל הנהגים בו. זהו סוג כביש שמסייע להפחית את הסיכוי לתאונות דרכים במדינות בעלות מערכת תשתיות מורכבת ונרחבת, כמו בערים צפופות או בו מתבצעת תנועה מרובה.

ישנם תמרורים שהופכים את הכביש לחד סטרי לכיוון הרצוי, כשבדרך כלל הם מציינים את כיוון התנועה המותר וכיוון התנועה האסור, מלווים בחיצים שמנחים בהתאם.

נהיגה בכביש חד סטרי דורשת מודעות רבה לתמרורים ולחוקי התנועה, תוך הקפדה על כיווון הנסיעה ועל בטיחות ושיתוף פעולה עם נהגים אחרים. הפרת כללי כביש חד סטרי עלולה להוביל לסכנה רבה ולתאונות בין רכבים המיועדים לנסוע בכיוונים מנוגדים.

בעת הכנות לפניית פרסה בקטע כביש ישר, על הנהג לוודא כי הפנייה נעשית במקום מתאים ולא בסמיכות לפסגת הכביש. הפסגה עלולה לשדר תדמית של שטח ריק מלפנים אבל הסכנה טמונה בהיותה נקודת עיוור חזותית לנהגים מכל הכיוונים.

מטרת הכלל הזה היא לחסוך מניסיונות לבצע פנייה במקום בו יש סיכון להִתְפּרְצות רכב מהכיוון הנגדי, דבר שעלול להוביל לתאונה חזיתית קטלנית.

תמיד כדאי לפנות פרסה רק לאחר בדיקה מקיפה של שדה ראייה ולוודא שאין רכבים אחרים העוברים באותו כיוון או בכיוון הנגדי. יתרה מזו, תשומת לב לקרבת מסלולי תחבורה ציבורית וזרימה כללית של תנועה עוזרת למנוע חיכוכים מיותרים ולשמור על רציפות ובטיחות בתנועה.

הובלת נוסעים באוטובוס דורשת מהנהג שליטה מעולה בניהול מצבי חירום אופציונליים שעלולים להתרחש במהלך הנסיעה. אחד מהמצבים האפשריים הוא פריצת תגרה בין נוסעים בתוך האוטובוס. תרחיש זה מחייב תגובה מהירה ונכונה כדי להגן על שלומם של כל הנוסעים ולמנוע פגיעה מיותרת.

מצבים אלו עלולים להיות נפוצים בעיקר כאשר האוטובוס עמוס או שמדובר בקווים ארוכים בהם נוסעים למשך זמן ארוך. נהג אוטובוס שנתקל במצב של תגרה מתעורר מקבל הוראות ברורות כיצד לנהוג למען שמירה על בטיחות הנוסעים.

על פי הכללים, הנהג צריך להסיע את האוטובוס לתחנת המשטרה הקרובה ביותר או לפנות אל שוטר, אם מבחין בו בדרך. זאת בכדי להבטיח שהעניין יטופל במהירות על ידי כוחות הביטחון וימנע הסלמה. בחירה באופציה זו היא הנכונה ביותר, כאשר היא מגנה לא רק על הנוסעים, אלא גם על הנהג עצמו, מאפשרת המשך הנסיעה בצורה הבטוחה ביותר.

לאור כל זאת, הכרת נהלי החירום ופעולה בהתאם היא חיונית לנהגי אוטובוס ומחייבת אחריות גבוהה לניהול הנוסעים בנסיעת ציבור.

כאשר מעבירים מטען ברכב ייעודי להובלת רכבים, כמו "מובילית", יש חשיבות רבה להקפדה על הכללים המחייבים. הללו קובעים את הדרך שבה ניתן להעמיס ולהוביל את המטען בצורה בטוחה, מבלי לגרום לתאונות או לנזק לרכבים המובלים או למשתמשי הדרך האחרים.

אחד המגבלות החשובות ביותר בהובלת מטען ברכבים הנה הגבלת הגובה המותר של המטען. ברכב להובלת רכב שבו נמצאים שלושה משטחים זה מעל זה, יש לוודא שהגובה המרבי של המטען לא יעלה על 4.80 מטרים. גבול זה נועד להבטיח שהמטען לא יפגע בתשתיות עליונות כמו גשרים, תמרורים ואפילו חוטי חשמל בינוניים שעשויים להימצא בדרך.

שמירה על גבולות אלה מונעת ממצבים מסוכנים להתרחש ומבטיחה נסיעה בטוחה יותר לכל הנוגעים בדבר. זה ידוע שהובלת מטען שאינו נעמס וגודלו אינו נבחן עשויה להסב נזק משמעותי בתשתיות ובאנשי הדרך, לכן חשוב להישאר ערים לכל כללי הבטיחות ולהתייעץ עם גורמי ביקורת מתאימים במקרים של ספק.

הקפדה על תקן זה ושמירה על תקנות ההובלה היא חיונית לצמצום תאונות ונזקי רכוש בכבישים המהירים ובשטחים עירוניים כאחד.

במערכת התחבורה קיימת תקנה המחייבת הבנה חשובה ושימוש נכון באחריות המשפטית המוטלת על בעל הרכב כאשר רכבו צולם כחוק בביצוע עבירה. מערכת זו מבוססת על כך שבעל הרכב מחויב לאכוף את נהלי התחבורה והשימוש ברכב שאותו הוא מחזיק בבעלותו, גם אם אינו היה הנהג בזמן ביצוע העבירה.

בעקרון, האחריות על עבירת תנועה חלה תמיד על בעל הרכב הרשום. אך אם הרכב היה נהוג בידי אדם אחר בזמן העבירה, חובת ההוכחה עשויה לעבור לבעל הרכב. עליו להוכיח מי נהג ברכב בעת הצילום ולא להסתפק בהצהרות ללא תימוכין.

המטרה של התקנה היא להבטיח שהאחריות על עבירות תנועה לא תתפזר ולא תישאר תלויה בין הנהגים. בעל הרכב, כמחזיק הרישום, נושא באחריות מלאה למעשיו של מי שנהג ברכבו ויכול להימנע מלקבל קנס או כתב אישום אם יוכח בראיות ברורות שמישהו אחר היה הנהג בפועל בעת העבירה.

הבנת המהלך הזה וההשלכות שברישום הרכב והתנהלות באמצעות צילום מהווה שלב משמעותי ביכולת האכיפה של תקנות התעבורה והפחתת עבירות הדרכים.

הכנסת קטגוריות יעודיות לרכבים לצורך הגדרת תפקידם או ייעודם היא תהליך אשר יוצר מיון ובידול בין הרכבים השונים ומשפר את תהליכי האישור והרגולציה. אחת הקטגוריות המיוחדות בתחום היא 'רכב מדברי'.

״רכב מדברי״ מוגדר כרכב ציבורי בעל הנעה קדמית ואחורית, כלומר, כל ארבע הגלגלים של הרכב מונעים במקביל, דבר המאפשר נהיגה בתנאי שטח מורכבים כגון מדבריות. זה כולל נסיעה על גבי דרכי חול, שיפועים תלולים ושטחים רכים שלא כל רכב יכול להתמודד איתם.

קריטריון נוסף להגדרת רכב כרכב מדברי הוא הרכב התקני המותקן בו אשר מצוין ברישיון הרכב כרכב מדברי. הרעיונות כאן מתייחסים בעיקר לשימוש הציבורי ברכב, ואינם מיועדים לשימושים פרטיים בלבד.

עבור אנשים שאינה נהוגים בתנאי שטח שונים, הבדל זה עשוי להיראות קטן, אך הוא משמעותי ביותר בהבטחת הבטיחות והיכולת של הרכב לבצע את תפקידו באופן מיטבי. נסיעה באזורים מדבריים תורמת רבות לכלי רכב ייעודיים ומצדיקה את קיומן של התקנות המיוחדות.

היכולת שלנו לנהל את הבריאות האישית שלנו ולהבין איך היא משפיעה על הנהיגה היא חלק מכריע בשמירה על בטיחות בדרכים. שינוי במצב הבריאות עשוי לגרום לשינויים ביכולת התפקוד היומיומית, ולהשפיע במיוחד על היכולת לנהוג בצורה בטוחה.

בעת שינוי מהותי במצב בריאותו של נהג, חובתו היא להודיע מייד לרשות הרישוי. דיווח זה מאפשר לרשות הרישוי להעריך מחדש את כושר הנהיגה של הנהג ולבצע שינויים או התאמות ברישיון הנהיגה אם יש בכך צורך.

התקנה מבטיחה שמי שאחראי על רישום ובדיקת כל היבטי הנהיגה יהיו מודעים לכל השינוי המשמעותי ביכולתו של נהג לתפעל את הרכב. זה כולל מצבים רפואיים כמו מחלות כרוניות, בעיות נפשיות, שינויים בריאותיים פתאומיים כמו איבוד ראיה או שמיעה, או כל מצב אחר שעלול לפגוע בבטיחות הנסיעה.

פעולה זו אינה רק חובה רגולטורית אלא גם אחריות אישית להבטיח את שלומם של כל המשתמשים האחרים בדרך. כך נהג יכול להבטיח שהוא נוהג תחת התנאים המתאימים תוך התחשבות בשלומו ובשלום הסובבים אותו.

תמרורים ופסי ניתוב בצומת הם כלים חיוניים לכך שנהגים יוכלו לבצע את ההחלטות הנכונות בעת פנייה או מעבר בין נתיבים. כאשר מוצבים לפני הכביש תמרורים ובחירת הנתיבים הנכונה, הם מאפשרים תנועה חלקה ובטוחה.

במצבים בהם הכביש מתומרר, אחת הפעולות הנפוצות היא מעבר בין רחובות בשיטת הפנייה. יש לוודא שהנהג בוחר את הנתיב המתאים שמוביל אותו לנתיב היעד שבו הוא רוצה לפנות.

לדוגמה, כאשר מבקשים לעבור מרחוב א׳ לרחוב ב׳ בצומת המתומררת, יש לבצע את הפנייה באופן הבא: יש להיכנס לנתיב 1 ולעבור ממנו לנתיב 4. התכנון והשימוש הנכון בנתיבים הם קריטיים למניעת התנגשות ושיפור היכולת לצפות ולהתאים את עצמך לתנועת כלי הרכב האחרים בצומת.

ההכרה והביצוע של פניות בצמתים הם חלק מהותי מהכשרת הנהיגה ומוטלים על כל נהג בציבור. כך הוא תורם לסדר המופתי, שמירה על תקנות התעבורה, ומניעת תאונות

ניהול התנועה בצמתים שבהם אין תמרורי זכות קדימה דורש ידע והבנה בכללי מתן זכות קדימה. חוסר בתמרורים כאלה מצריך מהנהגים לשמור על כללים מסוימים כדי להבטיח שהתנועה תזרום ביעילות ובבטיחות.

כאשר מספר כלי רכב מגיעים יחד לצומת לא מתומרר, החובה היא להבחין בסדר הראשוניות שלהם על פי כללי זכות הקדימה. במקרה כזה, על הנהג לתת זכות קדימה לכלי הרכב מימין לפי סדר העומס שלהם בצומת.

לדוגמה, במצב מסוים יתאפשר לרכב הירוק (1) להיכנס לצומת ראשון, אחריו ינסה אתה (3), ולבסוף ייכנס הרכב האדום (2). סדר זה מתבסס על חוקים מנוסחים מראש אשר נקבעו כדי להבין נכונה את מצב התנועה בצומת ולאפשר נסיעה חלקה.

כדי לשמור על בטיחות כלל המשתמשים בצומת, ולמנוע תאונות מצערות, על הנהגים להיות קשובים ולשמור על כללי זכות הקדימה. אימון וידע בתחום זה הם חיוניים לכל נהג בשגרה ובנסיעות בלתי מתוכננות.

במקרה של רכב שנתקלקל בדרך או במקום ציבורי, קיימת חובת פעולה להבטיח שהרכב לא יהווה מטרד או סיכון לתנועה ולתחבורה באזור. החובה היא להפעיל את כל האמצעים כדי להסיר את הרכב בהקדם האפשרי.

תקנה זו נועדה למנוע עומסי תנועה נוספים ומצבי חירום בכבישים, על ידי הדרישה לפנות את הרכב במהירות, אך לא יאוחר מ-24 שעות. השארת הרכב ללא טיפול עלול לגרום לתאונות נוספות, חסימת נתיבים חשובים ולעמוד בניגוד לתקנות התעבורה.

לכן, במקרה של תקלה ברכב, חשוב לפעול באופן מיידי לסידור החלל הנדרש כדי להפנות את הרכב במהרה. התקשורת עם גורמי תיחזוק ורשויות כמו משטרה או חברות חילוץ יכולה לסייע בתהליך.

העלאת המודעות לגבי תקנות אלו והפעולה לפיהן הורגלה כחלק מהותי בשימור זרימת התנועה ושמירה על בטיחות האישית והציבורית.

תאורה ראויה בתנאי מזג אוויר קשים על הכבישים היא הכרחית לשמירה על בטיחות כל המשתמשים בדרך. פנסי ערפל הם יחידות תאורה ספציפיות המספקות ראות טובה יותר עבור הנהגים במצבי מזג אוויר מסוימים ומפחיתים את הסיכון לתאונות.

יש להבין שפנסי ערפל אינם מותאמים לשימוש קבוע, אלא רק במצבים ספציפיים בהם הראות מוגבלת בשל תנאי מזג האוויר. השימוש בהם מתיר רק כאשר ישנם גשמים שוטפים, ערפל כבד או שלג, אז עשויים הפנסים לשפר את הראייה למרחק קצר ולשפר את הסיכוי להבחין במכשולים.

הפעלת הפנסים במצבי מזג האוויר הללו מספקת לכל המשתמשים בדרך, הן נהגים והן הולכי רגל, אינדיקציה ברורה יותר על קיום הרכב ותנועתו בסביבה שדה הראייה המוגבל.

כאשר נהג מזהה תנאים אלו בדרכו, עליו לוודא שהוא מפעיל את תאורת הערפל ברכבו. הקפדה על תקנות השימוש בתאורה בערפל תורמת לשיפור הראות והקטנת הסיכון לתאונות בזמן הנסיעה בכבישים.

"פנסי ערפל" הם פנסים מיוחדים שנועדו לשפר את הראות בזמן נהיגה בתנאי מזג אוויר קשים במיוחד, כמו ערפל, גשם שוטף או שלג. פנסים אלה מספקים עוצמת תאורה גבוהה יותר המאפשרת לנהג לראות ולהיראות טוב יותר על הכביש בתנאים שמגבילים את הראות.

חשוב להפעיל את "פנסי הערפל" רק כשהתנאים החיצוניים מחייבים זאת, כמו בעת ערפל כבד או בגשם עז מאוד. זאת משום שפנסי ערפל עלולים לסנוור את הנהגים שמגיעים ממול, ולכן יש להשתמש בהם בכובד ראש ובהקפדה על הכללים.

במצבי מזג אוויר אלו, חשוב לנהוג בקצב מתון ומשתנה לפי התנאים, לשמור מרחק בטוח מהרכב מלפנים ולהימנע מתמרונים מסוכנים. במידה ונהיגה בתנאים כאלו אינה הכרחית, עדיף להימנע ממנה לגמרי עד לשיפור התנאים. שמירה על כללי הזהירות והיכולת לשפר את הראות באמצעות "פנסי ערפל" מסייעת בשמירה על בטיחות הנהגים והנוסעים בכביש.

בקווים מהירים, בהם התנועה זורמת בצורה חלקה ומהירה, חשובה הקפדה על כללי המהירות כדי להבטיח נסיעה בטוחה וחלקה לכולם. המהירות המרבית המותרת לאוטובוסים, שאינם אוטובוסים זעירים, על דרך מהירה היא 100 קמ"ש. מדובר במהירות שנקבעת מתוך שיקולים בטיחותיים על בסיס היכולת לנסוע בבטיחות תוך הבטחת יציבות ושליטה ברכב כבד.

נהיגת אוטובוס במהירות גבוהה יותר עלולה להוות סכנה הן לנהג והן לשאר המשתמשים בכביש, מכיוון שאוטובוס הוא רכב כבד עם מרכז כובד גבוה יותר, ולכן נטייתו להיות פחות יציב במהירות גבוהה. בנוסף, מרחק העצירה של אוטובוס ארוך בהרבה מזה של רכבים קטנים יותר, ולכן כל חריגה ממהירות זו מצמצמת את זמן התגובה בעת הצורך בבלימה פתאומית.

משכך, על הנהגים להיות ערניים לסימונים ולתמרורים המורים על המהירות המותרת, לשמור על כללי הבטיחות ולשים לב כל הזמן לשינויים בתנאי הדרך והתנועה.

רכבים מסחריים כמו "מרכבי קירור" חייבים לעמוד בתקנים מיוחדים על מנת לשמור על בטיחות הכביש ועל בטיחות המשתמשים בהם. אחד מהתקנים הללו מתייחס לרוחב הכולל המותר של כלי הרכב.

הרוחב המרבי המותר של "מרכב קירור" לא יעלה על 2.60 מטרים. מדיניות זו נובעת מהצורך להבטיח שכולם יוכלו לנהוג בבטחה בכבישים צרים יותר ולמנוע חסימות פוטנציאליות בכבישים או בתנאים עירוניים.

אי לכך, חשוב להקפיד על מדידת הרכבים המסחריים ולוודא שהם אינם חורגים מהרוחב המותר המחויב בחוק. חריגות כאלו עלולות לגרור עבירות מסוכנות, תאונות ותקלות תפעוליות שעלולות להיות קטלניות בנסיבות מסוימות. לכן, מומלץ לנהגים להיות מודעים לתקנים ולהנחיות, ולבצע את המדידות הנכונות כדי לוודא עמידה בדרישות החוק. השמירה על הנהלים הללו אינה רק חוקית אלא גם מהווה חלק מהאחריות הכללית של הנהגים לשמירה על בטיחותם ובטיחות המשתמשים בכביש.

בדרכים מהירות, שהן דרכים שמסווגות לפי תנועת תעבורה חלקה ומהירה, המהירות המרבית המותרת לרכב נוסעים פרטי היא 110 קמ"ש אם לא קיים תמרור המורה אחרת. זהו חלק מחקיקה שנכתבה במטרה להבטיח את שלומם ובטיחותם של הנהגים ושל כל משתמשי הכביש האחרים.

נסיעה במהירות גבוהה יותר מותרת נחשבת עובירה שיכולה לגרום לתאונות קשות, וזאת מכיוון שבמהירות גבוהה מגיעים לפתע למרחקי עצירה קצרים בהרבה מאשר במהירות איטית יותר, וגם יכולת התגובה והשליטה ברכב מצטמצמת. אי לכך, מומלץ לנהגים תמיד להקפיד על כללי התמרורים ולהתאים את מהירות הנסיעה לסביבה, לתנאי הכביש ולתנועה.

חשוב להזכיר כי מעבר למהירות המרבית מהווה גם עבירה על החוק ועלול לגרור בעקבותיו קנסות, שלילת רישיון וסכנה לאובדן חיים. לכן, הקפדה על מהירות מתאימה היא חלק מאחריות הנהגים לשמור על עצמם ועל אחרים בדרכים.

בדרך מהירה, המהירות המרבית המותרת היא 110 קמ"ש. עם זאת, ישנם רכבים שמסיבות הנדסיות או תפעוליות נמצאים תחת הגבלות מחמירות יותר ואסור להם לנסוע במהירות זו.

רכבים מסחריים במשקל כולל של מעל 12,000 ק״ג, רכבי עבודה כמו טיוליות ורכבים אטייים אינם מורשים לנהוג במהירות המרבית המותרת בכבישים אלו. המגבלות נקבעו בשל מנגנונים וחלקים הנדסיים שמוגבלים יותר בדרך כלל בקצב התנועה שלהם, והן שומרות על יציבות הרכבים בכביש ומפחיתות סיכונים.

מדיניות זו מכוונת להבטיח לא רק את בטיחות הנהגים ברכבים הללו אלא גם את הנהגים בכבישים האחרים. לכן, חיוני להציב לנהגים את המידע הנכון ולהבטיח שהם מודעים לגבולותיהם. זיהוי נכון של הגבלות תפעוליות והכרת החוקים והתמרורים חיוניים לשמירת הבטיחות הכבישית של כולם.

ברכב מסוג "תומך" שבו יש גרור ומוביל, המרחק הנדרש בין תא הנהג של התומך לדופן הקדמית של הנתמך הוא קריטי לבטיחות וליכולת התנועה התקינה של השיירה. המרחק צריך להיות כזה שמאפשר תנועה חופשית של שני חלקי המערך בכל כיוון, מבלי לפגוע זה בזה.

חשיבותו של מיקום זה נובעת מאופי התנועה מאחור, כאשר בעוד שהשיירה נעה הלאה, יש צורך בכושר תנועה חופשי ללא השפעה על מיקום הנהיגה של הרכב. מצב זה גם מונע את התנגשות בתנועות חדות או בבלימות פתאומיות.

תוכנית כזו תומכת ביציבות וניהול בטוח יותר של הרכב בנסיעה בכבישים עירוניים ובתוואי שטח משתנים. נהגים צריכים לבחור באופן זהיר את הרוחב הנכון וגם לוודא שיש להם מרחב ולשמור על הבטיחות המקסימלית לאורכה ורוחבה של הנסיעה.

כנהג אוטובוס, יש לך אחריות רבה כלפי הנוסעים שמתלווים אליך במהלך הנסיעה. אחד המצבים הקריטיים ביותר להבטחת בטיחות הנוסעים הוא העלייה והירידה מהאוטובוס. אחרי שאחרון הנוסעים עלה לאוטובוס, עליך לוודא שהדלתות סגורות באופן מלא לפני שתתחיל בנסיעה.

לסגירת הדלתות יש מספר משמעויות בטיחותיות:

• מניעת נפילה: נוסעים לא מיוצבים עלולים להיות בסיכון אם הדלת נשארת פתוחה בזמן נסיעה או תאוצה. העדר סגירת הדלת יכול גם לגרום לאובדן שיווי משקל של נוסעים.
• מניעת כניסת נוסעים נוספים: סגירת הדלתות מונעת כניסה פתאומית של נוסעים חדשים שעלולה לגרום לאבדן שיווי המשקל או לפגיעה בנוסעים אחרים.
• שמירה על תנאי נסיעה נאותים: הסגירה מבטיחה את השמירה על הטמפרטורה הפנימית של האוטובוס ומונעת חדירת רעשים חיצוניים העלולים להפריע לריכוז הנהג ולנוסעים.

זכרו לדאוג תמיד לבדוק שכל הדלתות סגורות באמצעות המערכת הלחצנית באוטובוס או באמצעות בדיקה חזותית.

על כן, חשוב לבצע את הבדיקה בכל תחנה על מנת להבטיח שתתחיל בנסיעה בצורה הבטוחה ביותר.

במונית, הקיים של מזגן אינו רק עניין של נוחות, אלא חובה חוקית בישראל. התמירה של מזגן נדרשת כדי להבטיח נסיעה שהיא לא רק נוחה אלא גם בטוחה. במקרה של טמפרטורות גבוהות, העדר מיקור אוורור יכול לגרום לנהג ולא למחשתת להיחשף לסיכון של התייבשות, תשישות חום ועלייה ברמת העצבנות.

יתרונות המזגן כוללים:

• שמירה על טמפרטורה נוחה: תנאי נסיעה נוחים יכולים להעלות את רמת שביעות הרצון של הנוסעים ולשפר את הנסיעה משמעותית.
• שיפור ריכוז הנהג: כאשר הנהג מרגיש בנוח מבחינה פיזית, הוא נוטה להיות מרוכז ולהגיב טוב יותר לסביבת הנהיגה.
• הפחתת רעשים חיצוניים: כאשר חלונות המונית סגורים בשביל הפעלת המזגן, פחות רעשים חיצוניים נכנסים, מה שעוזר לכל הנמצאים ברכב להתרכז ולתקשר בקלות יתרה.

שמירה על מזגן פעיל ותקין בכל מונית היא חלק בסיסי מהתחזוקה השוטפת ומאיכות השירות שעל המפעיל לספק לנוסעים ולנהג.

בעת נהיגה ברכב, חובה לאותת בכל פעם שאתה מתכוון לסטות מנתיב הנסיעה שלך, בין אם לצד ימין ובין אם לצד שמאל. שימוש באיתות הוא כלי מרכזי לתקשורת בין הנהגים בכביש ומסייע במניעת תאונות.

להלן הסיבות והיתרונות בשימוש נכון באיתות:

• העברת כוונות: איתות נותן לנהגים האחרים להבין את כוונותיך, האם בכוונתך לפנות, לעקוף או לסטות מנתיב הנסיעה.
• מניעת תאונות: ביכולתו של הנהג המשתמש באיתות נכון להסביר את כוונותיו ולמנוע תאונות הנובעות מהתנהגות לא צפויה.
• זכויות קדימה: איתות מראה לנהגים האחרים באיזו פעולה המסוים בכביש יש לקחת כלל או לתת זכות קדימה.

על הנהגים להפעיל את האיתות זמן קצר לפני הפעולה המתוכננת ולשמירה על שלמות איתות עד להשלמת הסטייה מנתיב הנסיעה. שמירה על חוקים אלה תקדיש לבטיחות בכביש ותכין את כל משתמשי הדרך למה שקורה מסביב להם.