חוקי התנועה

התקן של עומק חריצי הצמיג ברכב קובע כי הוא לא יפחת מ-2 מ"מ. הדרישה הזו כוללת גם את הצמיגים הרגילים וגם את גלגל החילוף (הרזרבי). קבלת תקן זה נובעת מתוך הבנה שהחריצים על פני צמיגי הרכב משחקים תפקיד קריטי במערכת ההידרוקש של כלי הרכב.

החריצים מתפקדים כנתיב למים בזמן המגע עם הכביש במזג אויר גשום. ככל שהחריצים עמוקים יותר, כך משתפרת האחיזה של הצמיג על פני השטח והיכולות להתמודד עם האפשרות להחלקה מופחתות. צמיג שהחריצים בו שחוקים או בעומק חלקי, עלול לאבד את יכולתו לפנות מים ונוזלים אחרים ביעילות מהכביש, ובכך לסכם את הרכב להחלקה.

בדיקת עומק החריצים היא פעולה שנדרשת לעשותה באופן קבוע על מנת להבטיח את תקינות הצמיגים וכשירות הרכב לנסיעה בטוחה. ניתן לבצע הבדיקה בעזרת כלים מיוחדים למדידת עומק או לבדוק על ידי הסתכלות בעין בלתי מזוינת.

בנוסף לכך, חשוב לוודא כי לחצי האוויר בצמיגים נמצאים במידות הנכונות לפי הנחיות היצרן. לחץ אוויר נמוך או גבוה מדי משפיע על האפקטיביות של החריצים ועלול לגרום לשחיקה מוקדמת של הצמיג.

שמירה על הצמיגים במצב אופטימלי היא חלק בלתי נפרד מתחזוקת הרכב ומבטיחה נסיעה בטוחה יותר.

על פי חוקי הנהיגה בישראל, כל האופנועים מחויבים להיות מצוידים לפחות במראה אחת. מראה זו ממוקמת בדרך כלל בצד השמאלי של האופנוע כאשר קיים סטנדרט כללי של כלים מוטוריים שמכוון לאבטחת נהיגה בטוחה ונתינת יכולת לנהג להבחין במהירות בכלי הרכב המגיעים מאחוריו.

שימוש במראות הוא חלק בלתי נפרד מגישור התרבות הרכיבה והיא מעניקה לרוכבים תחושת ביטחון גבוהה יותר, במיוחד כאשר נדרשים לרכב בתנועה עירונית או בכבישים מהירים. הסיבה לכך היא שאופנועים מושפעם מאוד מתנאי התנועה והסביבה ושומרת על תנועות נכונות בצפיפות תעבורתית.

בנוסף לשיקול החוקי, המראות עוזרות להעריך את המצב הסביבתי ובעזרתם לבדוק במהירות אם ישנם רכבים מתקרבים מאחור ובמיוחד כאשר נדרשים לבצע עקיפות או להשתלבות מחדש בכביש.

מעבר לחובה החוקית, התקנת מראות נכונה היא אמצעי חשוב להגברת הבטיחות לטובת הרוכב ולסובבים שלו, ובטיבן מספקות גם ריבית גבוהה ביותר לנהג אופנוע להתמודד עם מצבי דרך שונים ולבחון בכל זמן נתון גם את מצב הכביש המשתנה.

לפני כל נסיעה ברכב שאינו מוכר לנהג, יש לבצע מספר בדיקות כדי להבטיח נסיעה בטוחה ונוחה. הבנה ושליטה בכלי הרכב הם קריטיים למניעת טעויות ותאונות פוטנציאליות.

שאלה ראשונה שעל אדם לשאול את עצמו היא האם הוא בקיא בהפעלת הרכב שבו הוא עומד לנהוג. הבקיאות כוללת ידע על מיקום השליטה, כמו הבלמים, הדלק, אורות האזהרה והתנעה, כמו גם הכרת דפוסי התגובה של הרכב עצמו בתנאי נהיגה משתנים.

מעבר לכך, יש לשים לב למבנה הייחודי של הרכב, כמו מידות הרכב, נקודות העיוור של המראות ועדכונים במערכת המולטימדיה או הצגת נתונים בלוח המחוונים. כל רכב שונה, ודורש קסם פרטני של בדיקה והבנה.

הכנה זו תוביל לחווית נהיגה בטוחה יותר ולמנוע מצבים מסוכנים שנובעים מחוסר היכרות עם הרכב. לכן, לקבוע את זהירות והתמדה בבדיקות מקדימות אלה הוא חיוני לכל נהג מתמיד ומחדש כאחד.

"הודעת אי שימוש ברכב" או במונח העממי "הורדה מהכביש", היא הודעה הנמסרת לנהג על ידי גורם מוסמך כמו שוטר, שמאי או בוחן רכב, כאשר מתגלים ליקויים מכניים בכלי הרכב או שהרכב היה מעורב בתאונה חמורה. הודעה זו מסמלת איסור המשך שימוש ברכב עד לתיקונו או עד לקבלת אישור לאחר בדיקה חוזרת.

ההורדה מהכביש מבוצעת על מנת להבטיח את שלומם של הנהגים והנוסעים ברכב, וכן של שאר משתמשי הדרך. כדי להימנע ממצבים אלו, על הנהג לשמור על תחזוקה שוטפת של הרכב ולבצע בדיקות תקופתיות אשר יוכיחו את תקינותו. מדובר באחריות שכל נהג חייב לקחת על עצמו כדי לשמור על בטיחות ואמינות במהלך הנסיעה.

בעת נסיעה בדרך עירונית, השימוש בצופר מוגבל ומותר אך ורק למניעת סכנה קרובה שאי אפשר למנוע בדרכים אחרות. מדובר באות אזהרה שנועד להתריע בפני נהגים אחרים או הולכי רגל ולמנוע תאונות אפשריות, ולא ככלי לתקשורת שוטפת וללא סיבה מוצדקת.

אי לכך, נהג חייב להפעיל שיקול דעת ולהשמיע צופר רק במצבים בהם ישנה סכנה ממשית ולא ניתן למנוע אותה בהפעלה של אמצעים אחרים, כמו האטה או עצירת הרכב. שימוש מופרז או בלתי מוצדק בצופר עשוי לגרום להפרעות לסביבה ולגרום להבהלה ולחוויה שלילית למשתמשים בדרך.

רישיון נהיגה לדרגה A1 או A2 מיועד לרוכב שעובר מבחני נהיגה על כלי רכב דו גלגלי, עם הגבלות הדרגתיות המיועדות להבטיח את הבטיחות בכניסת נהגים חדשים לעולם הדו גלגלי. מי שמקבל רישיון כזה ואין לו מספיק ניסיון, לא מתיר להרכיב נוסעים אלא אם כן הוא בעל רישיון נהיגה לסוג זה לפחות חודשיים.

ההגבלות על הרכבת נוסעים נועדות להבטיח שהרוכב יקבל את הניסיון הדרוש ויעבור את היכולות המינימליות לשליטה באמצעי התחבורה בליווי נוסע. קודם להותרת ההרכבה, נדרש לרוכב ללמוד ולהפנים את שיטות הנהיגה הבטוחות והנכונות עוד לפני שהאפשרות להוסיף נוסע תתאפשר.

אזורי מיתון תנועה הם מתחמים ייחודיים שבהם מהירות הנסיעה של הרכבים מוגבלת, במטרה לשפר את הבטיחות של כלל משתמשי הדרך: נהגים, רוכבי אופניים והולכי רגל כאחד. סימון אזורי מיתון תנועה מתבצע בעזרת תמרורים ותווי סימון אשר ממליצים לנהגים להפחית מהירות ולנהוג בזהירות.

נהיגה באזורים אלו דורשת תשומת לב מיוחדת מכיוון שקיימת קרבה למקומות ציבוריים כגון בתי ספר, תחנות תחבורה ציבורית או מקומות בהם יש ריכוז גבוה של עוברי אורח. על הנהגים להאט את מהירותם כשהם מתקרבים לאזורים אלה ולציית להוראות השונות כדי לשמור על הבטיחות של כל הנוכחים בדרכים.

שוליים בכבישים נועדו בראש ובראשונה לצורכי מעבר חירום ומנוחה בדרכים. עם זאת, קיימים סוגים מסוימים של רכבים שאינם מנועים, כמו אופניים או רכבים אטיים כדוגמת טרקטורים, שיש להם אישור לנסוע בשולי הדרך בתנאים מוסדרים, על מנת לשמור על בטיחותם ובטיחות משתמשי הדרך האחרים.

נהיגה בשוליים דורשת התחשבות מיוחדת מצד הנהגים וערנות כלפי התנועה השוטפת והנכנודכונה לשבילי השוליים. חשוב לשמור על הזהירות הנדרשת, לבדוק את שדה הראיה ולהיות מוכנים לתגובה מהירה במצבי חירום, וזאת על מנת להבטיח מעבר בטוח ותנועה זורמת.

סרוב להיבדק לבדיקת שכרות, כאשר נדרש לכך על ידי שוטר, נחשב לעבירה חמורה על החוק ועלול להעמיד את הנהג במצב משפטי מסוכן. בהתאם לחוק, נהג המסרב להיבדק ייחשב כנוהג בשכרות, גם אם לא שתה כלל.

על הנהגים להבין את ההשלכות המשפטיות והפרוצדורליות הנובעות מהסרוב לבדיקה. במקרה של סרוב, בית המשפט עשוי לראות בכך הכרה באשמה ולהטיל עונשים חמורים כגון קנסות כבדים, שלילת רישיון הנהיגה ואף מאסר במקרים חמורים.

הבדיקה נועדה להבטיח את בטיחות הציבור ולהרתיע מנהיגה תחת השפעת אלכוהול. לכן חשוב לשתף פעולה עם רשויות האכיפה ולבצע את הבדיקה במידה ונדרש לכך על ידי שוטר מוסמך. יתרה מכך, על כל נהג להיות מודע לכך ששתיית אלכוהול פוגעת ביכולת הנהיגה, ולכן עדיף להימנע מנהיגה לאחר שתייה.

בעת הגעה לצומת שבו ישנה דילמה בנוגע למתן זכות קדימה, חשוב להכיר את כללי הנהיגה הנהוגים בישראל על מנת לקבל את ההחלטה הנכונה. כאשר הרכב האדום אינו רכב ביטחון, והצומת כולל גם כלי רכב פרטיים, יש לתת זכות קדימה לרכב הפרטי לפי הכללים המתאימים.

זכור תמיד כי מתן זכות קדימה הוא לא רק חוקי אלא גם בטיחותי. אי הקפדה על החוקים עלולה לגרום לתאונות ולזמן תגובה לקוי בתנאים שמצריכים מוכנות גבוהה. עם מתן זכות קדימה לרכב אחר, עליך לעקוב מקרוב אחרי תנועת כל הרכבים האחרים בסביבה.

יש לוודא שהנתיב פנוי ולראות שהסביבה בטוחה לשוב למסלול הנסיעה לאחר שהרכב בעל זכות הקדימה עובר. התנהלות נכונה במצבי זכות קדימה היא חלק מניהול יעיל של כל צומת ומבטיחה שלום לך ולשאר הנהגים בכביש.

כאשר מתקרבים למפגש מסילת ברזל, חשוב מאוד להיות ערניים ולא להיכנס אליו ללא הקפדה על כללי הבטיחות הנדרשים. אחד מכללי הבטיחות המרכזיים הוא לעצור לפני המפגש כאשר מתקיימים מצבים שמצביעים על הימצאות רכבת בסביבה. קיימים מספר סימנים שמעידים על כך, וביניהם:

• הרכבת נראית: אם ניתן לראות את הרכבת מתקרבת למפגש, זו אינדיקציה ברורה לצורך בעצירה.
• הרכבת נשמעת: לעיתים ניתן לשמוע את רעשי הרכבת המתקרבת גם כאשר היא עדיין לא נראית לעין, ולכן יש לעצור ולהמתין עד שהסכנה תחלוף.
• אות אזהרה: במפגשים רבים ישנם מתקנים המפיקים אותות קוליים או חזותיים להתריע על רכבת מתקרבת. אם נשמע אות כזה, חובה לעצור באופן מיידי.

שמירה על כללים אלו יכולה למנוע תאונות ולשמר את חיינו ואת חיי הנוסעים והמפעילים של הרכבת. זוהי חובתנו כנהגים להיות ערניים לכל הסימנים ולהגיב בהתאם כדי להבטיח מעבר בטוח בסמוך למסילות ברזל.

בזמן הנהיגה או ההליכה בדרכים שלנו, אנו עשויים להיתקל במושג "שביל", ולעיתים לא תמיד מודעים למשמעותו הסטנדרטית בחוקי התעבורה. "שביל" מתאר דרך או חלק מדרך שאינה מיועדת לכלי רכב אלא להסתעפות וליהובלה של סוג מסוים של משתמשים בדרכים.

תפקיד השביל הוא לאפשר מרחב בטוח ומוגן למשתמשים מסוימים כמו הולכי רגל, רוכבי אופניים, או כלי רכב קלים שנעים על גלגלים:

• שבילי אופניים: מסלולים ייעודיים המבטיחים בטיחות לרוכבי האופניים ומפחיתים את המגע הישיר עם כלי רכב מנועיים.
• שבילי הולכי רגל: אזורים המיועדים להולכי רגל בלבד, על מנת להבטיח להם הליכה בטיחותית ללא חשש מפני תנועה ממונעת.
• שבילי טבע: מסלולים טבעיים אשר מאפשרים לעוברים בהם ליהנות מהטבע בצורה בטוחה וללא חשש לפגוע בנוף הטבעי.

לכן, על הנהגים להישאר מודעים שאינם נכנסים לשבילים שאינם מיועדים לרכבם ולשמור על אותן דרכים עבירות ומוגנות למשתמשים המיועדים להם.

כאשר מתקרבים למפגש מסילת ברזל, זה הכרחי להיות ערני וזהיר במיוחד בשל סכנת ההתנגשות עם רכבת. כל עוד המחסום שבתנועה - יורד או עולה - אסור להמשיך בנסיעה. כשמחסום נמצא בתנועה, הוא מסמן שבעוד רגע תעבור רכבת או שחלפה רכבת וחלה סיכוי שהמחסום לא ישוב למקומו הבטוח.

התעלמות מכלל זה והמשך נסיעה עלולה להוביל לתוצאות קטלניות. רכבת שהיא כלי תחבורה כבד ומהיר אינה יכולה לעצור בפתאומיות, ולעיתים בעת שמהירותה גבוהה, המרחק הנדרש לעצירת חירום יכול להיות גדול מאוד. לכן חצייה כאשר המחסום בתנועה מפירה את הנהלים הבסיסיים לבטיחות בדרכים.

לכן, בכל פעם שהמחסום נמצא בתנועה, יש לעצור מיד ולא להמשיך בנסיעה עד שהמחסום סיים את תנועתו וחזר למצב אופקי מלא. השלטים והתאורה במפגשים אלו מיועדים להזהיר את הנהגים ולהדגיש את החשיבות של עמידה בכללים זהירים אלו. זכרו, חציית מסילה בצורה לא תקינה מסכנת חיים ויש להימנע ממנה בכל מחיר.

השימוש בצופר כלי הרכב הוא נושא שמתייחסים אליו ברגישות רבה בתקנות התעבורה. הרעש שהוא משמיע הוא כלי שנועד להתריע על סכנה מידית שעמדו לפניך במהלך הנסיעה, ולכן יש לוודא שרק במקרים הכרחיים הוא מופעל.

שימוש מוגזם בצופר יכול לגרום להפרעות מיותרות לתנועה בסביבה, להפחית את ערנותם של נהגים אחרים ולהוביל לתוצרות לא רצויות כמו תוקפנות בכבישים. על פי החוק, הצופר יכול לשמש רק כשזהו האמצעי היחיד שיכול למנוע סכנה מיידית שלא ניתן למנוע אותה בצורה אחרת.

כאשר מתקרבים לרכב או הולך רגל שלא מבחין בכם, הצופר יכול לשמש כאמצעי התרעה. אף על פי כן, מומלץ להפעיל אותו תוך שמירה על טון נמוך ככל האפשר והתחשבות בסביבה. במצבים שבהם ישנם פתרונות חלופיים, כמו השתמשות באורות חזית יתר על המידה, עדיף להימנע משימוש בצופר.

שמירה על כללים אלו לשימוש נכון בצופר מבטיחה שלא ניצור רגש בלבול ובסופו של דבר בכלל נוזלו תקינות ותחושת ביטחון בכביש.

בחלק מהנהיגה, חשוב להכיר את כללי החניית הרכב, במיוחד בסמיכות למפגשי מסילת ברזל. אחת ההוראות התקפות בחוק היא האיסור על חניה בתחום של פחות מ-20 מטרים ממפגש מסילת ברזל. הסיבה לכך היא כמובן הבטיחותית – שמירה על בטיחותם של הנהגים והעוברים בדרך.

כאשר רכב חונה קרוב מדי למסילת הברזל, הוא עלול להפריע לשדה הראיה של נהגים אחרים ואף למנוע מעבר חופשי של רכבות. מצבים כאלה יכולים לגרום לסיכון אמיתי לתאונות אשר ניתן היה למנוע אותן באמצעות שמירה על כללי החניה הנכונים.

יש לזכור כי מפגשי מסילת ברזל כוללים תנועה של רכבות, אשר יכולות להגיע במהירות גבוהה ובזמנים לא צפויים. החניה בסמיכות יתירה עשויה להוות מכשול ואף סכנה בזמן תנועה של רכבת ובמיוחד במקרה של תקלה או מצב חירום.

תאונות דרכים שבהן נגרם נזק בלבד, ללא פגיעות בגוף, דורשות התייחסות וזהירות מיוחדת כדי למנוע חסימות או סכנות לשאר משתמשי הדרך. הכוונה היא לתאונות שבהן רכב אחד או יותר נפגעים אך אין נפגעים בנפש.

במצבים כאלה, החוק מחייב את המעורבים לפעול במהירות ובבטחה כדי לפנות את כלי הרכב המהכביש. הסיבה לכך היא למנוע היווצרות של פקקי תנועה ובעיות תעבורה אחרות שיכולות להיווצר בעקבות תאונה זו. על הנהגים לוודא שהם עומדים במיקום שאינו מסכן אותם או את המשתמשים האחרים בדרך.

לאחר פינוי כלי הרכב, על הנהגים להחליף ביניהם פרטים מזהים הנחוצים להליכים הבירוקרטיים והמשפטיים הנוגעים לתאונה. זה כולל את פרטי הביטוח, רישיונות הנהיגה והפרטים האישיים, כדי שתהליך טיפול בנזק יתבצע במהירות וביעילות.

הכבישים המחולקים על ידי קו הפרדה רצוף, במיוחד אלו שבהם יש נתיב אחד לכיוון, הם כבישים שדורשים תשומת לב מיוחדת ואחריות מרבית מצד הנהגים. קו ההפרדה הרצוף מסמן כי שטח הכביש מחולק בצורה כזו שכל חריגה ממנו יכולה להוביל למצבים מסוכנים במיוחד.

עצירה בכביש כזה, שבו יש רק נתיב אחד לכל כיוון שעשוי להיות בשימוש רב, מהווה סכנה במסגרת ההגנה על המשתמשים בכביש. מכיוון שמדובר בכבישים שבהם הנתיבים צרים יחסית ויכולים להיות בשימוש רב יותר, עצירה ברשלנות עלולה לגרום לתאונה קשה או לסיכון מיותר לנהגים אחרים.

ההוראה האוסרת כליל על עצירת רכב בכביש עם קו הפרדה רצוף נובעת מהרצון לשמור על בטיחות המשתמשים בכביש והזרימה החופשית של התנועה. כאשר רכב עוצר באמצע נתיב, הוא אינו רק חוסם את המעבר אלא מונע מהנהגים האחרים לנוע בחופשיות ורצים את הסיכון לתאונות שרשרת.

פניית פרסה היא פעולה שבה נהג הרכב מסתובב לחלוטין עם הרכב במטרה לשוב לכיוון הנסיעה ממנו הגיע. פנייה זו מתבצעת כאשר יש צורך לשנות כיוון נסיעה תוך כדי שמירה על תקנות התנועה והבטיחות.

אם הנהג מכיר את כללי התנועה והשטחים היעודיים לפניית פרסה הוא יוכל לבצע אותה בצורה בטוחה ומקובלת. פניית פרסה צריכה להתבצע רק במקומות שבהם מותר וניתן לבצע את הפנייה בבטיחות מלאה, בהתאם לשילוט, והאם הנסיבות מאפשרות זאת.

השילוט המסדיר פניית פרסה עשוי לכלול תמרור המורה על איסור פנייה או אפשרות בשטח מסויים, ועל הנהג להיות בקיא בהבנת התמרורים והסימונים על הכביש. במקרים שבהם אין שילוט ובמידה ותנאי הדרך בעלי מאפשרים זאת ללא סיכון מיותר לנוסעים האחרים, ניתן לבצע פניית פרסה תוך שמירה על כל כללי הזהירות.

במהלך נסיעה בחושך או במזג אוויר נאה בלילה, חשוב מאוד להבטיח שהדרך שלפני הרכב מוארת בצורה נאותה לכל מרחק המאפשר נהיגה בטוחה. על כל נהג לדעת להבדיל בין שימוש ב'אור גבוה' ל'אור נמוך'. אור גבוה מתאים לתאורה כאשר הדרך מוצפת בקרני אור וללא כלי רכב אחרים הסמוכים בכביש, והוא חייב להאיר לטווח של לפחות 100 מטרים לפנים הרכב.

כאשר נדרשת תאורה פחות חזקה, כמו במקרה שבו יש כלי רכב נוספים נעים בכביש מולנו, או כשנמצאים בקרבת אזורים מיושבים יש להפעיל את האור הנמוך אשר חייב להאיר לכל הפחות כ-30 מטרים לפני הרכב. הבחירה במצב התאורה הנכון מבטיחה שהנהג יוכל להגיב בהתאם לתנאי הדרך ולבטיחות הנוסעים האחרים.

כך, ניהול נכון של מערכות התאורה לא רק שבתורו הוא ענין חוקי, אלא גם צורך בטיחותי ראשי.

עקיפת רכב היא אחת מהפעולות במסלול הנהיגה הכוללות סיכון פוטנציאלי אם לא מבוצעות בזהירות הנדרשת. כאשר מתבצע עקיפה, יש להקפיד על מספר תנאי בטיחות יסודיים נדרשים כדי להבטיח את שלומם של כל המשתתפים בכביש.
ראשית, יש לוודא כי הדרך פנויה ואין כלי רכב מתקרבים בצורה מהירה או בלתי צפויה, כולל מאחור ומהחזית.

שנית, העקיפה חייבת להתבצע במהירות ובאופן חלק שיבטיח שאין הפרעה או שינוי בתנועות כלי הרכב האחרים. הנהג המעקף חייב להחזיק בפערי זמן ובמרחב תנועה מספיק לשם ביצוע העקיפה בצורה בטוחה.